כשראיתי בטלוויזיה איך הרגו את זיאד אבו אלעין נזכרתי בדוד שלי. זה הכל בגלל העיתונאי ההוא מהארץ שראה את המכות ואמר שהן היו קלות. נזכרתי בדוד שלי כי הוא היה איש אופטימי מאד, פעם כשהתקשר אליו חבר וסיפר שאשתו נפטרה, הדוד היה עצוב ושאל אותו ממה היא נפטרה, החבר אמר שמקוץ ברגל והדוד שלי אמר “אה, קוץ זה לא נורא”.
דוד שלי תמיד ראה את הטוב וגם אני חושב שזה טוב שיש שם עיתונאים שמסקרים ויכולים להגיד לנו איזו חוזק של מכות אלו היו בדיוק ושהשיניים שנשברו בפה של זיאד אבו אלעין נשברו כי הוא היה חולה לב ולא כמו שאומרים הרופאים הישראלים בגלל ההחיאה. אז מה אמור לעשות איש מבוגר ולא בריא במצב כזה ? להישאר בבית וללמוד מעריקאת ואבו מאזן שלא עושים שטויות ולא מסתבכים בצרות ולא מתעסקים במה שהם לא אמורים כי זה התפקיד של שר. הרי עכשיו עוד ועוד פרלמנטים מכירים במדינה הפלסטינית ואולי גם האו“ם יכיר בה אז לא כדאי שידעו שמדינה פלסטינית זה מדינה שהשר שלה יכול לחטוף מכות מחייל ישראלי.
This article is under the CC-0 license.
Log in, or use your Fediverse account to interact with this article
Comments
January 12, 2023 19:55
re: לאחר מותו של שר ברשות, זיאד אבו אלעין, ממכות של חיילים בהפגנה.
@bhyoram