החוק והשופט

וזה עוד לא נחשב בית משפט צבאי

בשנת 1993, נעצרתי בהפגנה בגדה המערבית הכבושה, באשמת סירוב להתפנות מ“שטח צבאי סגור“. הפגנה אחת מני רבות, מעצר אחד מני רבים. היה זה צירוף נסיבות פוליטי משונה למדי שהביא לכך שהמעצר הגיע לכדי כתב אישום, בבית המשפט של הכיבוש באלקודס, שם נשפטתי בעוון “הפרת הוראה חוקית”.
במהלך המשפט העלתה עורכת הדין שלי את הטענה שהצו המכריז על המקום כ“שטח צבאי סגור“ הוצא באופן לא חוקי. זוהי למעשה שגרה מקובלת בצבא הכיבוש, הקצין שבסמכותו להוציא צו כזה מצייד את פקודיו בצווים חתומים ללא פרטים, כדי שהם ימלאו את הפרטים “בשטח” לפי ה“צורך“.
תשובת השופט, מילה במילה, היתה:

אבל גבירתי עורכת הדין, אני בתור קצין במילואים בחיל הרגלים יודע שלא תמיד אפשר לפעול במסגרת החוק…

נזקקתי להרבה שליטה עצמית כדי לא לשאול על מה אני עומד לדין אם לא ניתן לפעול במסגרת החוק…